Chabad-Lubavitch In Cyberspace

Holidays   Shabbat   Chabad-houses   Chassidism   Subscribe   Calendar   Links

הלכות מעשרות פרק ז

א) מי שהיה לו מאה לוג של יין טבול מן התורה, ואמר שני לוגין שאני עתיד להפריש מהן הרי הן תרומה, ועשרה מעשר ראשון, ותשעה מעשר שני -- לא יתחיל וישתה עד שיניח בסוף שיעור תרומה ומעשרות, אלא יפריש ואחר כך ישתה; ואין אומרין זה שהניח בסוף, כאילו נברר בתחילה: מפני שחיוב תרומה ומעשרות, מן התורה; ואין אומרין בשל תורה, נחשוב כאילו נברר עד שייברר.

ב) הקובע מעשרותיו בפי החבית, לא ישתה משוליה; בשוליה, לא ישתה מפיה: מפני שהמשקין מעורבין. אבל הקובע בפי המגורה, אוכל משוליה; קבע בשוליה, אוכל מפיה. [ג] ויש לאדם לקבוע מעשר שני ופודה אותו, וחוזר עושה אותו מעשר ראשון על אותן הפירות; או תרומת מעשר למקום אחר.

ג) [ד] המניח פירות להיות מפריש עליהן מעשרות -- מפריש עליהן בחזקת שהן קיימין, ואוכל ושותה, עד שייעשו כל אותן הפירות שהניח מעשר, ונותנו ללוי. מצאן שאבדו, הרי זה חושש לכל שהפריש; ואינו מעושר ודאי.

ד) [ה] המלווה מעות את הכוהן ואת הלוי ואת העני, להיות מפריש על אותן המעות מחלקן -- מפריש עליהן בחזקת שהן קיימין; ואינו חושש שמא מתו הכוהן או הלוי, או העשיר העני.

ה) [ו] כיצד מפריש עליהן, מפריש התרומה או מעשר ראשון או מעשר עני מפירותיו, ומזכה בהן על ידי אחר לאותו כוהן או הלוי או העני שהלוום; ואם היו רגילין ליטול ממנו, והוא רגיל שלא ייתן אלא להם -- אינו צריך לזכות על ידי אחר. ואחר שמפריש, מחשב כמה שווה זה שהפריש ומנכה מן המלווה -- עד שייפרע כל חובו; ומוכר התרומה לכל כוהן שירצה, ואוכל המעשרות.

ו) [ז] כשהוא מחשב כמה שווים הפירות שהפריש -- יש לו לחשב כשער הזול, ואינו חושש משום רבית; ואין השביעית משמטת חוב זה. ואם בא בעל הבית לחזור, אינו חוזר; אבל אם רצו אלו שלקחו המעות לחזור, חוזרין. נתייאשו הבעלים מהן, אין מפרישין עליהן -- שאין מפרישין על האבוד.

ז) מת הכוהן או הלוי או העני שהלוום -- אינו יכול להפריש עליהן מחלקן כדרך הזו, עד שייטול רשות מן היורשין: והוא שיניח להן קרקע, אפילו מלוא מחט; אבל אם הניח כספים, אין רשות היורש מועלת. ואם הלוום בפני בית דין על מנת שיפריש על מעות אלו מחלקם, אינו צריך ליטול רשות מן היורשין. העשיר העני -- אין מפרישין עליו, אף על פי שהלווהו בבית דין; וזכה הלה במה שבידו.

ח) ישראל שאמר לבן לוי, כור מעשר יש לך בידי -- רשאי בן לוי לעשותו תרומת מעשר על מקום אחר, אף על פי שלא משך; ואם נתנו הישראלי ללוי אחר, אין לו עליו אלא תרעומת.

ט) מי שהיו לו פירות במגורה, ונתן סאה ללוי וסאה לעני -- לא יפריש שמונת סאין מן המגורה ויאכל אותם, אלא אם כן יודע ששתי סאין של מעשרות קיימין; אבל אם אכלו מהן הלוי והעני, אינו מפריש עליהן אלא לפי חשבון הנשאר משתי הסאין.

י) עניים שהחליפו מתנותיהן עם בעל הבית, כגון שנתנו לו סאה של לקט או שכחה ופיאה ומעשר עני, ונטלו סאה מן הגורן -- זה שנטל מהן פטור מן המעשרות, אף על פי שנעשה ברשות בעל הבית; וזה שנטלו ממנו חייב, אף על פי שהוא חלף מתנותיהן הפטורין.

יא) מי שהיו לפניו שתי כלכלות של טבל שניטלה תרומתן, ואמר מעשרות זו בזו -- הראשונה מעושרת. אמר מעשרות זו בזו וזו בזו -- הראשונה מעושרת, שהרי קבע מעשרותיה בשנייה; ואין השנייה מעושרת, שאין מפרישין מעשר מן הראשונה שכבר נפטרה על השנייה שעדיין היא חייבת במעשר שתיהן.

יב) אמר מעשרות שתי כלכלות אלו, מעשר כל אחת מהן קבוע בחברתה -- קרא שם, וכבר קבע מעשרותיהן בהן; ומוציא מהן המעשרות שלהן, ואינו יכול להוציא עליהן מעשרות ממקום אחר.

יג) וכיצד מעשרן, מוציא מעשר שתיהן מאחת מהן, או מעשר כל אחת מהן ממנה -- אם היו שוות; ואם הייתה אחת גדולה מחברתה -- מפריש מן הקטנה מעשר הגדולה, ומן הגדולה מעשר הקטנה.