Rambam, 1 chapter per day for Thursday, 2 Tevet, 5785

א) צרעת עור הבשר, הוא שילבין מקום מן העור, ותהיה הלבנונית כקרום ביצה, ומקרום ביצה ולמעלה; אבל לבנונית שהיא דיהה מקרום הביצה ולמטה -- אינה צרעת, אלא בוהק הוא.

ב) וארבע מראות יש בצרעת עור הבשר, ואלו הן: לובן עז ביותר שאין למעלה ממנו, שהוא נראה בעור הבשר כשלג; הוא הנקרא בהרת. ולובן שהוא דיהה מזה מעט, שנראה כצמר נקי של כבש בן יומו; הוא הנקרא שאת. ולובן שדיהה מן השאת מעט, שנראה כסיד ההיכל; הוא תולדת הבהרת, ונקראת ספחת. ולובן שדיהה מסיד ההיכל מעט, והרי הוא כקרום ביצה; הוא תולדת השאת, וגם זה נקרא ספחת.

ג) הנה למדת שהמראה שהוא כסיד ההיכל, הוא ספחת הבהרת; והמראה שהוא כקרום ביצה, הוא ספחת השאת: שאין לשון ספחת, אלא טפילה. מכאן אמרו מראות נגעים -- שניים, שהן ארבעה: בהרת, וספחתה; שאת, וספחתה.

ד) [ג] ארבע מראות נגעים אלו, כולן מצטרפין זה עם זה -- בין להקל, בין להחמיר, בין בתחילת ראיית הנגע, בין בסוף השבעה, בין לאחר שנפטר המצורע, או נחלט. כיצד, אחד נגע שהיה כולו לבן כשלג, או כסיד ההיכל, או כצמר נקי, או כקרום ביצה; ואחד נגע שהיה מקצת הלובן כמראה הבהרת, ומקצתו כמראה השאת, ומקצתו כמראה הספחת: הכול כמראה אחד הוא חשוב. אם כן למה מנאום חכמים, ואמרו מראות נגעים שניים שהן ארבעה -- כדי להבין במראות: שכל כוהן שאינו מכיר במראות ושמותיהם, כשמלמדין אותו ומודיעין אותו -- לא יראה הנגע, עד שיבין ויכיר; ויאמר זו היא הבהרת, וזו היא ספחתה, זו היא השאת, וזו היא ספחתה.

ה) [ד] היה במראה הלובן מארבעה מראות אלו, מקצת אדמימות מעורבות בו -- גם זה נגע צרעת הוא, שנאמר "או בהרת, לבנה אדמדמת" (ויקרא יג,יט); והוא הדין לשאת, ולספחת של שאת ולספחת הבהרת. והמראה הזה שהוא מעורב מלבנונית ומעט אודם, הוא הנקרא פתוך. וכיצד מראה הפתוך בארבעה מראות אלו, רואין כאילו הן ארבעה כוסות מלאות חלב, ונתערב בכוס הראשון שני טיפי דם, ובשני ארבעה טיפין, ובשלישי שמונה טיפין, וברביעי שישה עשר טיפין: הפתוך שבבהרת, הוא כמראה הכוס הרביעי; והפתוך שבשאת, כמראה כוס שלישי; והפתוך שבספחת הבהרת, כמראה כוס שני; והפתוך שבספחת השאת, כמראה הכוס הראשון.

ו) [ה] כל המראות, בין הלבן בין הפתוך -- מצטרפין זה עם זה, וכמראה אחד הן חשובין; ובין שהיה הנגע כולו לבן, או מקצתו לבן ומקצתו אדמדם -- הכול כמראה אחד הוא, בין להקל בין להחמיר.

ז) [ו] כל מראה צרעת עור הבשר -- אינה קרויה נגע ולא מטמאה, עד שיהיה מראה הנגע עמוק מעור הבשר: לא עמוק במשישתו, אלא במראית העין -- כמראה החמה, הנראית לעין עמוקה מן הצל; אבל אם היה מראה הלובן או הפתוך בשווה עם שאר העור, או גבוה מן העור -- אינו נגע, אלא כמו צמח מן הצמחים העולים בגוף.

ח) [ז] שיעור כל נגעי צרעת, בין צרעת אדם בין צרעת בגדים -- כגריס הקלקי שהוא מרובע; והוא מקום מרובע מעור הבשר כדי צמיחת שלושים ושש שערות, שש שערות אורך ושש שערות רוחב. וכל הפחות מזה, אינו נגע צרעת.

ט) [ח] נגע שהיה רוחבו כדי צמיחת חמש שערות -- אפילו היה אורכו אמה, הרי זה טהור, ואינו נגע צרעת, עד שיהיה בו ריבוע כגריס; וכל השיעורין, הלכה למשה מסיניי.

י) [ט] כל מקום שנאמר בהרת, הוא הדין לשאר ארבע מראות של לובן או של פתוך: והוא -- שיהיה הנגע כגריס או יתר, ויהיה עמוק מעור הבשר; וזה הוא שאנו קורין אותו בהרת סתם.

יא) בהרת שהיא עזה כשלג, נראית באדם שהוא לבן כהה, ובהרת שהיא כהה, נראית בכושי עזה; לפיכך אין משערין הכול אלא בבינוני, שאינו לא לבן ולא שחור.

יב) [י] שלושה סימני טומאה הן בצרעת עור הבשר -- שיער לבן, והמחיה, והפשיון; ושלושתן מפורשין בתורה. כיצד, מי שנולדה בו בהרת, ובה שיער לבן, או מחית בשר חי -- כשיראהו הכוהן, יחליטו ויאמר טמא. לא היה בה שיער לבן, ולא מחיה -- יסגיר שבעת ימים, ובשביעי רואהו: אם נולד בבהרת שיער לבן, או מחיה, או שפשתה והוסיפה -- הרי זה מוחלט; לא נולד בה לא מחיה, ולא שיער לבן, ולא פשתה בעור -- יסגיר שבוע שני. אם נולד בה אחד משלושתן, מחליטו. ואם לאו -- הרי זה טהור ויפטרנו, שאין בנגעי עור הבשר הסגר יתר על שני שבועות; ואם לאחר שפטרו וטהר, פשה הנגע, או נולד בו שיער לבן, או מחיה -- הרי זה מוחלט לטומאה.

יג) [יא] בהרת שהייתה עזה כשלג, ולאחר ההסגר נעשת כהה כקרום ביצה, או שהייתה בתחילה כקרום ביצה, ונעשת כשלג -- הרי היא כמות שהייתה: שאין עזות המראה סימן טומאה, ולא כהייתו סימן טהרה; אלא אם נתמעט מארבע מראות, ונעשת כהה מקרום ביצה -- שהרי נעשת כבוהק, ולפיכך טהור. אם כן מה הוא זה שנאמר בתורה "והנה כהה הנגע, ולא פשה הנגע בעור -- וטיהרו הכוהן" (ויקרא יג,ו) -- שאם כהה מארבע מראות, טהור; וכן אם לא כהה, ולא פשה, ולא נולדה בו לא שיער לבן ולא מחיה -- הרי זה טהור.

הלכות טומאת צרעת

הלכות טומאת צרעת פרק א